פסק-דין בתיק ע"ו 27427-09-12

1.         המערער יליד 1966, שירת כגשש, והשתחרר מהשרות בשנת 2007. בשנת 2008 הגיש המערער תביעה להכרת נכות בברכיים בשל שני אירועים נפרדים. האירוע בברך שמאל מתייחס למאי 2003 ואילו האירוע בברך ימין לחודש מאי 2004, מועד בו נחבל כתוצאה מהתקלות בסלע. הערעור מתייחס לברך ימין בלבד.

2.         וועדה מחוזית מיום 10.8.11 ציינה כי מדובר במצב לאחר נזק במיניסקוס בברך ימין וניתוח ארטרוסקופי. הוועדה המחוזית בדקה את המערער וציינה בקטע הדיון בפרוטוקול כי מדובר בכאבים כרוניים בברך ללא חוסר יציבות וללא הגבלה בתנועות. הוועדה המחוזית קבעה דרגה של 1% לפי סעיף 48 (2) (ז) III וציינה "מצב אחרי ניתוח הוצאת מיניסקוס ברך ימין ללא הגבלה בתנועות וללא חוסר יציבות".

3.         המערער ערער לוועדה רפואית עליונה אשר התכנסה לדון במצבו ביום 16.2.12. הוועדה בדקה את המערער וציינה את ממצאי הבדיקה בפרוט בפרוטוקול. בין היתר נרשם "טווח התנועות מלא. יציבות קדמית אחורית במבחן לחמן ומגירה קדמית תקינה. יציבות מדיאלית ולטרלית בסטרס תקינה. מבחן מקמרי ומבחן אפלי תקינים..." הוועדה ביקשה לראות צילומים של ברך ימין מיום 12.5.11 כפי שהוצגו לוועדה המחוזית. לאחר קבלת הצילומים ציינה הוועדה בחלק הדיון -

            " ראשית, הוועדה אינה מקבלת את תיאור הפגיעה שנכתבה ע"י המחוזית שכן לא בוצעה כריתת מיניסקוס בברך ימין כפי שנכתב בפרוטוקול הוועדה הקודמת בעניין הנכות. הקרע החלקי של הרצועה הצולבת הקדמית שנראה בארטרוסקופיה אינו בא לידי ביטוי קליני של חוסר יציבות כ"כ, אין סימנים מיניסקיאלים ואין סימנים לגירוי אוסטואורטתי". הוועדה השאירה את גובה הנכות בדרגה של 1% ושינתה את סעיף המבחן לסעיף 35 (4) (א).

4.         המערער מלין על דרגת הנכות שנקבעה למערער שכן לטענתו הוועדה לא העריכה נכונה את גובה הנכות של המערער וההחלטה ניתנה בחוסר סבירות. המערער היפנה לחוות הדעת של דר' סורין ומלין על כך שהוועדה התעלמה מחוות דעת זו ולא התייחסה אליה בקטע הדיון. עוד נטען כי בדיקת המערער היתה שטחית ולא מעמיקה וכי הוועדה לא נימקה את החלטתה. בדיון בעל פה חזר וציין ב"כ המערער כי לטענתו הוועדה המחוזית מצאה חוסר יציבות של הברך (מבחן מגירה קדמי -+) וכך גם חוות הדעת של דר' סורין.

5.         ראשית יאמר כי חוות הדעת של דר' סורין הינה חוות דעת שהוזמנה על ידי קצין התגמולים לצורך שאלת הקשר הסיבתי לשרות, על מנת לקבל החלטה אם להכיר בנכות, אם לאו. אכן, דר' סורין אשר בדק את המערער ביום 24.2.11 התרשם כי מבחני היציבות מעידים על חוסר יציבות קדמית בברך ימין.

            חוות הדעת של דר' סורין, אשר ניתנה לצורך השאלה של הכרה בקשר הסיבתי, איננה עומדת בפני הוועדה הרפואית העליונה כשזו נותנת את קביעתה לאחר בדיקה של המערער. לפיכך, גם לא קם כל צורך מובנה המחייב את הוועדה הרפואית העליונה להתייחס לחוות דעת זו. יצוין כי המערער לא המציא כל חוות דעת מומחה מטעמו וחוות דעת כזו לא עמדה בפני הוועדה.

6.         בניגוד למה שציין ב"כ המערער בדיון עולה מבדיקת הוועדה הרפואית המחוזית כי לא מצאה מצב של חוסר יציבות בברך ימין. הוועדה המחוזית ציינה זאת במפורש, הן בחלק הפרוטוקול  של דיון הוועדה והן בחלק הפרוטוקול של תיאור הפגימה. גם תיאור הממצאים בפרוטוקול הבדיקה עונה על מסקנה זו.

            כמו כן, גם מבדיקת הוועדה הרפואית העליונה לא נמצא ממצא מפורש של חוסר יציבות של הברך.

7.         טענת ב"כ המערער מכוונת למעשה לעניין דרגת הנכות שיש להעניק למערער.

וראו לעניין זה רע"א 10746/06 פלוני נ' הועדה הרפואית העליונה (נבו, 13/3/07)      כדלקמן:

"המבקש משיג על אחוזי הנכות שקבעה הועדה, אך "עניינים אלה הם בסמכות בלעדית של הועדות הרפואיות שבידן הסמכות וברשותן הידע להעריך את מצבו הרפואי של נכה ולקבוע אחוזי נכות לפי המבחנים הקבועים בתקנות הנכים" (רע"א 2336/02 ואנונו נ' קצין התגמולים (טרם פורסם) (השופטת שטרסברג - כהן)). סעיף 12(א)א' לחוק הנכים מגביל את אפשרות הערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת הועדה לנקודה משפטית בלבד - ובענייננו הנושא המשפטי שולי לאמיתו (ראו רע"א 202/00 פלונית נ' קצין התגמולים, פ"ד נו(1) 649,655 (השופטת דורנר);רע"א 6540/04 שיבלי מוקטרן נ' קצין התגמולים (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה))."                                                                            

וכן ברע"א 7044/09 פלוני נ' קצין התגמולים, נבו, מיום 4.11.09, נקבע כדלקמן:

            "הוראת המחוקק (סעיף 12א לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (נוסח משולב))  היא, כי ערעור על מסקנות הועדות הרפואיות יהא בשאלה משפטית בלבד. כך בערעור בזכות לבית המשפט המחוזי, כך מקל וחומר בבית משפט זה, בגלגול רביעי לאחר שתי ועדות רפואיות ובית המשפט המחוזי. (......) ברי כי יש משמעות לטיב הטריבונל ; וכשהמדובר במונחים רפואיים, ואוסיף - לא כל שכן כשהללו יושבים בפנל יחדיו, יש לייחס אף משקל לידע ולמומחיות הקבוצתיים, ולתכלית שביסוד קביעתו של המחוקק כי הערעור יהא בנקודה משפטית בלבד, שבה כוחם של המשפט ובית המשפט. כללם של דברים, העין הבוחנת קיומה של "שאלה משפטית" צריך שתזכור כי המחוקק הגביל את התערבותה; גם אם מטבע היותו של חוק הנכים חוק סוציאלי "התחום האפור" בו אולי הוא אפרוריות בית הלל, אין הוא גדר פרוצה. מקום שעסקינן במומחים רפואיים מדיסציפלינות שונות שקבעו דעתם פה אחד, בגלגול שני, לא כל שכן".

8.         לב"כ המערער טענה לגבי אופן הבדיקה של המערער. מהפרוטוקול עולה בדיקה מפורטת ויסודית ומכל מקום אין עניין זה נתון לביקורת של בית משפט אשר אמור לדון בטענות משפטיות בלבד. ראו לעניין זה רע"א 1508/04 אילן אפריאט נ' קצין התגמולים (אתר נבו): "דרכי הבדיקה הראויות הן עניין רפואי-מקצועי, ותוצאות הבדיקה הן עניין עובדתי-רפואי. בשל כך, לא מקימים עניינים אלו זכות ערעור לבית המשפט המחוזי (סעיף 12א(א) לחוק הנכים), ולא כל שכן לבית משפט זה".

9.         ב"כ המערער טוען כי הוועדה לא נימקה את החלטתה אך ההחלטה מנומקת. נטען כי הקרע של הרצועה הצולבת הקדמית אינו בא לידי ביטוי קליני של חוסר יציבות. מעבר לכך טווח התנועות מלא. יש באמירות אלה משום נימוק לקביעה של בית המשפט. וראו לעניין זה ע"ש 714/04 טורק עפיף נ' קצין התגמולים תקדין 1.7.04 -  

"אכן מקובלת עליי כללית הטענה שהועדה הרפואית העליונה חייבת לנמק את דבריה באופן שעמדתה תובן וכן את הסיבה לאי הסכמתה עם המומחה מטעם הנכה. ואולם, כאשר מהפירוט המופיע בפרוטוקול לגבי תהליך הבדיקה וממצאיה עולה מניה וביה ההנמקה, די בהנמקה לקונית ולא כל המרבה בדברים , הרי זה משובח".  

10.        דין הערעור להידחות.

11.        אין צו להוצאות.